סגנון איור
ספר ילדים מותאם אישית בסגנון גרפי ופשוט
משטחי צבע גדולים, קצוות נקיים, מעט צבעים ודמויות שמזהים במבט אחד. “גרפי ופשוט” הוא שם תיאורי כולל ואינו מציין אסכולה או מדינה. הכוונה לגישה חזותית שהגיעה מהעיצוב הגרפי אל ספר התמונות במהלך המאה ה־20.
קוראים את כל הסיפור בחינםסגנון אחד בכל העמודיםספר דיגיטלי 19 ₪
כשהעיצוב הגרפי הגיע אל ספר התמונות
לשפה החזותית הזאת אין מייסד ואין אזור מוצא. המושג אוסף איורים שמספרים בעזרת צורות פשוטות, משטחים נקיים ועמוד שמסודר בכוונה. החומר אינו קובע: הפישוט יכול לבוא מנייר גזור, ממשטחים מצוירים או מצורות דיגיטליות. מה שקובע הוא היחס בין הצורות: איזה צל מזוהה מיד, איזה צבע נושא את העלילה וכמה רקע הסצנה צריכה.
היסטוריונית האמנות Raquel Garrido Martos מתארת איך זה התבסס בספר התמונות. בשוק האמריקאי של שנות ה־50 רווח איור נטורליסטי. לקראת סוף העשור הופיעו בניו יורק שני מעצבים מעולם הפרסום והעיצוב, והביאו אל ספר הילדים צבע, משטח והפשטה מעבודתם. Paul Rand פרסם ב־1956 את I Know a Lot of Things עם טקסטים של אשתו Ann Rand, וב־1957 הופיע Sparkle and Spin. Leo Lionni, מנהל אמנותי של המגזין Fortune בשנים 1948 עד 1960, פרסם ב־1959 את Little Blue and Little Yellow. את הקצב, את העלילה הפשוטה ואת מיקום הדמויות בעמוד קשר Lionni עצמו בהמשך לעבודתו בגיליונות של Fortune.
הקו הזה אינו אמריקאי בלבד. Lionni נולד ב־1910 באמסטרדם, ב־1939 הגיע לארצות הברית וב־1960 עבר לאיטליה. לפי Garrido Martos העיצוב הניו־יורקי של אותן שנים ניזון מזרמים אירופיים כמו הקונסטרוקטיביזם והבאוהאוס. מבשר מוקדם הוא El Lissitzky, שיצר ב־1922 את הספר סיפור סופרמטיסטי על שני ריבועים בשש בניות, ספר שגיבוריו ריבועים ועיגולים. במקביל עבד במילאנו Bruno Munari, שבספר Nella notte buia (1956) שילב סוגי נייר שונים וחורים חתוכים בספר שחוקרים אותו כמו חפץ.
גם Eric Carle הגיע מהעיצוב הגרפי ולמד מ־Lionni להשתמש בצבע ובקולאז׳. הטכניקה שלו היא קולאז׳ נייר, שיש לנו כסגנון נפרד, קולאז׳ נייר. כאן הוא מוזכר רק כקשר קרוב. האיורים בספר הם תרגום עכשווי של הגישה הזאת ואינם מחקים ספר או אמן מסוים. הם נוצרים כצורות חלקות ושטוחות ולא מנייר גזור.
השמות שמאחורי הסגנון הזה
Paul Rand
I Know a Lot of Things, טקסט: Ann Rand, 1956
מעצב פרסום ומעצב גרפי שהעביר את כלי העבודה שלו מעולם הכרזה והפרסום, צבעים שטוחים, ניגודים חזקים וצורות פשוטות, אל ספר התמונות.
Leo Lionni
Little Blue and Little Yellow, 1959
כמנהל אמנותי של Fortune למד משטח, קצב ומבנה עמוד, ובהמשך הפך לאחד היוצרים החשובים של ספרי תמונות, עם יותר מארבעים כותרים.
Bruno Munari
Nella notte buia, 1956
אמן ומעצב ממילאנו שעיצב ספר תמונות כחפץ מסוגי נייר וחורים חתוכים, עם איורים פשוטים.
El Lissitzky
סיפור סופרמטיסטי על שני ריבועים בשש בניות, 1922
מבשר מוקדם: ספר שדמויותיו צורות גאומטריות, שכמעט לא הגיע לחנויות הספרים.
איך מזהים איורים גרפיים ופשוטים
- משטחים גדולים בצבע אחיד עם קצוות חדים, בלי מעברי צבע ובלי הצללה רכה.
- מעט צבעים שמתאימים זה לזה ועוברים לאורך כל הספר. באיור הדוגמה אלה ירוק, כחול, כתום וקרם.
- דמויות מצורות בסיס פשוטות: ראש עגול, עיניים בצורת נקודה, בלי נפח בפנים.
- עצים וצמחים מכמה צורות חוזרות, כמו משולשים ועיגולים, במקום עלווה מפורטת.
- צלליות נקיות ומשטחים רגועים: הדמות נפרדת בבירור מהרקע, בלי נפח ובלי משחק אור.
אילו סיפורים מתאימים לסגנון
הסגנון מתאים היטב לסיפורים עם עלילה ברורה: חיות, טבע, רחובות, סצנות יומיום. הצלליות ומשטחי הצבע בקדמת התמונה, ולכן הדמות הראשית נמצאת מהר בכל עמוד, והמשטחים הרגועים משאירים מקום להתבוננות.
הילד/ה מזוהים לפי תסרוקת, צבע שיער, בגדים וסימני היכר כמו משקפיים. עם נקודות במקום עיניים ובלי נפח בפנים אפשר לרמוז רק ברמז על רגש עדין. אם הסיפור שלכם חי מרגשות שקטים, עדיף לבחור אקוורל או דיו ואקוורל.
לעומת קולאז׳ נייר, בסגנון הזה לא רואים קצוות חיתוך או מרקם נייר. מה שרואים הם משטחים חלקים. כנקודת התמצאות: מתאים מגיל שנתיים בערך ועד גיל הגן.
כדאי לדעת
האם גרפי ופשוט הוא סגנון אמריקאי?
המושג הוא שם כולל לאיור פשוט בעיצוב גרפי בספרי תמונות של המאה ה־20. Rand ו־Lionni עבדו בניו יורק, Lionni עבר בהמשך לאיטליה, Munari עבד במילאנו, ומבשר כמו El Lissitzky הגיע כבר משנות ה־20.
במה הסגנון שונה מקולאז׳ נייר?
קולאז׳ חי מהחומר: רואים קצוות חיתוך, חפיפות ומרקם של ניירות מצוירים. בסגנון הגרפי והפשוט מדובר בעיצוב משטחים, והאיורים נראים חלקים ובלי סימן של חומר. Eric Carle עם הקולאז׳ שלו שייך לקולאז׳ וכאן הוא רק קשר קרוב.
האם האיורים מחקים את Rand, את Lionni או את Munari?
האיורים מעבירים גישה חזותית אל ספר הילדים של היום: משטחים גדולים, מעט צבעים ודמויות פשוטות. שום ספר מסוים ושום אמן מסוים אינם מועתקים.
לאיזה גיל הסגנון מתאים?
כנקודת התמצאות מגיל שנתיים בערך. הצלליות הנקיות והמעט פרטים מובנים מהר. לילדים גדולים יותר הוא מתאים כשהסיפור חי מפעולה יותר מאשר מהבעה עדינה.
האם הסגנון נשאר זהה לאורך כל הספר?
כן. כל 14 הכפולות, הכריכות ודיוקן הגיבור/ה בסגנון שבחרתם. האיורים נוצרים בעזרת בינה מלאכותית; כל ספר אתם רואים לפני ההדפסה, ואפשר לשנות אותו.
- 1.Raquel Garrido Martos: Rand y Lionni. La irrupción del diseño gráfico y la abstracción en el álbum infantil. EME Experimental Illustration, Art & Design 14, 2026, עמ׳ 92 עד 105. (בספרדית)מבוסס על המקורות: Rand ו־Lionni מביאים בסוף שנות ה־50 את כלי העיצוב הגרפי אל ספר התמונות; פרטים על I Know a Lot of Things, Sparkle and Spin ו־Little Blue and Little Yellow; ספרו של Lissitzky מ־1922; ספרי Munari כמבשרים; Carle למד מ־Lionni.
- 2.Eric Carle Museum of Picture Book Art: Creative Connections, The Art of Eric Carle and Leo Lionni, תערוכה 2006. (באנגלית)מבוסס על המקורות: תחילת הקריירה של Carle ושל Lionni בעיצוב גרפי ניכרת בפשטות החזקה ובחוש העיצוב העדין של ספריהם.
- 3.Illustration History: Leo Lionni. (באנגלית)מבוסס על המקורות: Lionni, יליד אמסטרדם 1910, היה בשנים 1948 עד 1960 מנהל אמנותי של Fortune; ספר התמונות הראשון שלו יצא ב־1959; ב־1960 חזר לאיטליה.
- 4.Paul Rand Design: I Know a Lot of Things (1956). (באנגלית)מבוסס על המקורות: הספר יצא ב־1956 כספר הילדים הראשון מהשיתוף בין Ann ל־Paul Rand.
- 5.Corraini Edizioni: Bruno Munari, Nella notte buia (קטלוג). (באיטלקית)מבוסס על המקורות: הספר יצא לראשונה ב־1956 במהדורה קטנה והודפס מחדש ב־1996; עמודים מסוגי נייר שונים עם חורים ופתחים.
- 6.Wikipedia: Bruno Munari. (באנגלית)מבוסס על המקורות: Munari (1907 עד 1998) נולד במילאנו, אמן ומעצב שיצר ספרי ילדים, ביניהם Nella notte buia (1956).