Sagalino

סגנון איור

ספר ילדים מותאם אישית בגזירת נייר

גיבור שמצטמצם לקו המתאר שלו. בלי פנים, בלי ציור פנימי, רק קווי מתאר מול האור. זה נשמע מעט, ובפועל זו אחת מטכניקות האיור הוותיקות ביותר בעולם דובר הגרמנית.

קוראים את כל הסיפור בחינםסגנון אחד בכל העמודיםספר דיגיטלי 19 ₪

דוגמה לאיור בסגנון גזירת נייר
דמויות גזורות באור חם, כמו בתיאטרון צללים
מקור

מגזירת נייר ועד סרט האנימציה הארוך הראשון

גזירת נייר כאמנות עממית ואמנותית בגרמניה ובשווייץ מתועדת מן המאה ה־16 וה־17. העבודות הראשונות הן של רודולף וילהלם פון שטובנברג, שמת ב־1677 ברגנסבורג, וגזירותיו שמורות היום ב־Germanisches Nationalmuseum בנירנברג. את פריחתה הראשונה חוותה הטכניקה בימי גתה.

את הקפיצה מהנייר לסיפור עשתה לוטה ריניגר. בין 1923 ל־1926 נוצר סרטה Die Abenteuer des Prinzen Achmed, והמספר שמאחוריו קשה לדמיין: לקראת הבכורה צולמו יותר מ־250,000 תמונות בודדות. את הדמויות ואת התפאורה גזרה ביד מקרטון שחור ומעופרת, הניחה אותן באופן נייד על שולחן אפקטים מואר וצילמה בנפרד כל שלב של התנועה.

התוצאה, באורך 66 דקות, נחשבת לסרט האנימציה הארוך העתיק ביותר ששרד בתולדות הקולנוע. מוזיאון הקולנוע בפרנקפורט (Deutsches Filmmuseum) שחזר אותו ב־1999.

לספר ילדים זה אומר שהשפה החזותית הזו באה מהאגדה ומתיאטרון הצללים ולא מגרפיקה פרסומית. היא סיפרה סיפורים עוד לפני שספרי האיורים קיבלו את צורתם של היום.

מי עיצב את הסגנון

השמות שמאחורי הסגנון הזה

  • Lotte Reiniger

    Die Abenteuer des Prinzen Achmed, 1926

    הביאה את גזירת הנייר לקולנוע ויצרה בכך את סרט האנימציה הארוך העתיק ביותר ששרד. מעל 250,000 תמונות בודדות, כל שלב של התנועה סודר ביד.

  • Paul Konewka

    צלליות ל״חלום ליל קיץ״ של שייקספיר, 1868

    לפי Deutsche Biographie הוא אומן גזירת הנייר הגרמני החשוב ביותר במאה ה־19. 24 הצלליות שלו מראות כמה הבעה יכול להכיל קו מתאר נקי.

  • Marcus Behmer

    Zehn Scherenschnitte, ברלין, W. Büxenstein, 1930

    מאייר שעבד גם עבור הוצאת Insel Verlag. הגזירות שלו מראות איך הטכניקה נכנסה לאמנות הספר בתחילת המאה ה־20.

מאפיינים

איך מזהים גזירת נייר

  • משטחים חד־צבעיים בלי ציור פנימי, בדרך כלל שחורים, על רקע בהיר או צבעוני.
  • הצורה כולה נקראת מקו המתאר החיצוני. מה שלא נראה בשפה, אינו קיים.
  • לעיתים קרובות פרופילים, כי בפרופיל קל יותר לזהות את הדמות מאשר מלפנים.
  • מצב רוח של אור אחורי. הסצנה נראית כמו עומדת מול משטח מואר.
  • הפרטים הופכים לסימני היכר של הצללית: צמה, משקפיים, גלימה, כובע.
לאילו סיפורים זה מתאים

לאילו סיפורים מתאימה הצללית

גזירת נייר חזקה כשהסיפור מחפש אווירה ופחות הבעת פנים. אגדות, סיפורים לפני השינה, כל מה שיש בו יער, לילה, מסע או שינוי צורה. היעדר הפנים הוא כאן יתרון: הילדים מוסיפים בעצמם את מצב הרוח, וזה פועל לעיתים קרובות טוב יותר מכל חיוך מצויר.

היא מתאימה פחות לסיפורים שבהם חשוב רגש עדין או שבהם פועלות הרבה דמויות בו זמנית, כי צלליות קשות יותר להבחנה כשהן חופפות.

לגבי גיל, היא נישאת בערך מגיל ארבע. ילדים קטנים יותר צריכים צבע וציור פנימי כדי לקרוא לדברים בשמם, ועבורם קל יותר לקרוא קולאז׳ נייר או צבעי שעווה.

שאלות

כדאי לדעת

האם הילד או הילדה יזהו את עצמם בצללית?

לפי הסימנים שנראים בקו המתאר: תסרוקת, משקפיים, כובע אהוב, הבובה שמתחת לבית השחי. בדיוק על זה אנחנו שואלים בתיאור. צבע העור והעיניים בסגנון הזה לא משנה, וסימני הצללית חשובים עוד יותר.

האם גזירת נייר לא קודרת מדי לילדים?

התמונות מנוגדות, אך אינן כהות. הרקע בדרך כלל בהיר או צבעוני, והדמויות עומדות מול אור אחורי. הרושם מזכיר תיאטרון צללים ולא סצנת לילה.

לאיזה גיל מתאים הסגנון הזה?

בערך מגיל ארבע. קודם לכן הצבע והציור הפנימי עוזרים לילד, כי הוא רוצה לקרוא לדברים בשמם. בגיל הגן הצורה המצומצמת נחווית לעיתים קרובות בעניין.

האם הסגנון נשאר זהה לאורך כל הספר?

כן. כל 14 העמודים הכפולים, הכריכות ודיוקן הגיבור או הגיבורה נוצרים בסגנון שבחרתם. התמונות נוצרות בעזרת בינה מלאכותית. כל ספר אתם בודקים לפני ההדפסה, ואפשר לשנות אותו.

מקורות
  1. 1.Deutsches Filminstitut und Filmmuseum (DFF): Die Abenteuer des Prinzen Achmed. (בגרמנית)מבוסס על המקורות: הפקה 1923 עד 1926, מעל 250,000 תמונות בודדות לקראת הבכורה, סרט האנימציה הארוך העתיק ביותר ששרד, שחזור ב־1999.
  2. 2.Deutsche Biographie: Paul Konewka. (בגרמנית)מבוסס על המקורות: קונבקה נחשב לאומן גזירת הנייר הגרמני החשוב ביותר במאה ה־19; צלליות ל״חלום ליל קיץ״, היידלברג 1868.
  3. 3.Metropolitan Museum of Art: Marcus Behmer. (באנגלית)מבוסס על המקורות: בהמר כאמן ספר ומאייר מתחילת המאה ה־20.